דני איגר, תאריך08/12/2010

כיצד אנשים מתנהגים כשהם נמצאים תחת איום?

ישנם מספר דפוסים המאפיינים התנהגות במצבי חירום. דפוסים אלה קשורים לסוג מקום ההתרחשות (מועדון, תחנת רכבת, בית פרטי), לתפקיד שהאדם ממלא במקום ההתרחשות (סועד, עובר אורח, מלצר, בעל הבית), לפעולות הקשורות-למקום שהאדם שרוי בהן קודם להתרחשות (שימוש בשירותים, ירידה במדרגות נעות, ישיבה על ספסל ברציף); ולאופן בו משתמשים במקום בנסיבות נורמליות.

ככלל, אנשים נוטים לשמור על התפקידים שלהם גם במצבי חירום, בין אם אלה תפקידים חברתיים ובין אם אלה תפקידים מקצועיים. כך, בשריפות בדירות או בבתים פרטיים, בעלים, נשים ושכנים פועלים לפי התפקידים החברתיים והבינאישיים שלהם ביומיום. הוא הדין גם בשריפות במקומות ציבוריים. למשל, בשריפה גדולה וקטלנית במועדון בארה”ב פינו המלצריות אך ורק את יושבי השולחנות להם היו אחראיות באופן ישיר. דהיינו, גם במצבים קיצוניים אנשים שומרים על התפקידים הרגילים שלהם, ורק כאשר התנאים הפיזיים אינם מאפשרים זאת אנשים חורגים מהתפקידים האלה.

גורם נוסף הוא השימוש הספציפי שאנשים עושים במקום ההתרחשות. אנשים נוטים להשתמש בחוקי וכללי המקום גם כאשר החוקים והכללים האלה כבר אינם מתאימים. בתנאים רגילים הכללים האלה מאפשרים למקום לתפקד, אבל במצבי חירום וסכנה התיפקוד הנדרש הוא מילוט והצלה ואנשים מתקשים לעשות את השינוי הנדרש בהתנהגותם ולהתאים את עצמם למצב החדש. למשל, הנסיון מלמד שבשעת שריפה באיצטדיון כדורגל אנשים לא יתפנו למרכז המגרש, שהוא מקום בטוח יחסית. לא רק שינסו לצאת מהאיצטדיון אלא הם ינסו לעשות זאת דווקא מהכניסות שדרכן הגיעו.

גורם שלישי הוא הסכמה שיש לאנשים. הסכמה היא סדרה של תרחישים, רצף קוהרנטי של אירועים שהיחיד מצפה לו, והכולל אותו כמשתתף או כצופה. תרחישים מנחים אותנו כיצד לפעול וגם כיצד להבין את פעולותיהם של אחרים. במצבי חירום והצלה אנשים נוטים לנסות ולהכניס את האירועים לתוך סכמה או תרחיש שקיים אצלם בתודעה, למרות שהיצמדות כזאת לסכמה הקיימת מקשה להתמודד עם האופי הדינמי של אירועים מסכני חיים (במיוחד שריפות). בנוסף, מרגע שאדם מחוייב לתרחיש מסוים נדרש מאמץ גדול מאד לוותר על המחוייבות הזאת. אחת הסיבות לעיכוב בפינוי בעת שריפה היא שאלה הנמצאים בסכנה עסוקים בפעולות לפי תרחיש ואינם יכולים לקטוע את הרצף. מכאן גם שאנשים מתקשים לפתח הערכה קוגניטיבית מתאימה למתרחש, דהיינו, להעריך נכונה את מידת הסכנה הקיימת בשריפות (במיוחד את מהירות והתקדמות האש) או במצבי חירום אחרים.

האירוניה היא שסכמות ותרחישים היעילים מאד בהכוונת התנהגות תואמת הופכים לנו לרועץ במצבים דינמיים שמסכנים חיים. מכאן גם החשיבות לפתח סכימות ותרחישים להתמודדות עם מצבי חירום והצלה.