כך נראה חוסן ישראלי בזמן מלחמה
לא מזמן הרציתי מול קהל בגרמניה על החוסן הנפשי בישראל בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. אחת מהשאלות מהקהל הייתה: "איך אתם מתמודדים?". חשבתי לרגע ועניתי: "באפריל ובאוקטובר 2024, איראן שיגרה מטחים כבדים של טילים לעבר ישראל. מאות טילים נפלו במשך הלילה. ובכל זאת, בבוקר שאחרי הילדים שלנו הלכו לבית הספר. זו ישראל".
ושוב ביוני 2025, במלחמת 12 הימים "עם כלביא", וגם כיום במבצע "שאגת הארי" אנו מתמודדים עם מצבים אינטנסיביים אף יותר: ימים שלמים של מתקפות טילים מדויקות, פגיעות קטלניות בגוף, בנפש וברכוש, ופחד קיומי מתמשך לצד אי ודאות לגבי סיום האירוע. לצערנו החזית מול איראן כבר לא חדשה לנו. למדנו שהיא אינטנסיבית ומאיימת, למדנו את השפעותיה והצורך להתאים עצמנו להן, אך אנו גם יודעים שזה יעבור ואנו נחזור לשיגרה,
כל אחד בדרך ובקצב הנכונים לו.
חוסן – ברמה אישית, קהילתית ולאומית
לפי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, חוסן הוא "תהליך הסתגלות מטיבה בתגובה למצוקה, טראומה, אסון, איומים או מקורות דחק משמעותיים" (APA, 2014). בישראל, תהליך זה מתבטא בשלוש רמות- אישית, קהילתית ולאומית, ויחסי הגומלין ביניהן יוצרים השפעה פסיכולוגית ממשית.
בסקר ארצי שערכנו בנט"ל בקרב הציבור הישראלי, לאחר שנה של מלחמה, מצאנו כי רמות החוסן האישי והקהילתי הינן יחסית מעל הממוצע. לעומת זאת, רמת החוסן הלאומי התגלתה כנמוכה באופן משמעותי, גם ביחס לתקופות משבר קודמות כמו מגפת הקורונה או אי-יציבות פוליטית.
סקרים נוספים שהתבצעו לאחר שנה וחצי ושנתיים למלחמה הראו כבר מגמה של ממש -החוסן הקהילתי עולה לאורך זמן, בעוד האישי והלאומי יורדים. הדינמיות של ממדי החוסן הגיונית לגמרי, המציאות משתנה, והמשאבים שעומדים לרשותנו גם הם.
מערכת היחסים בין רמות החוסן השונות משקפת מציאות מורכבת: ישראלים עדיין חשים ומראים מסוגלות, פועלים, סומכים על משפחתם ושכניהם, ולצד כל אלו מתמודדים עם מלחמה מתמשכת, משבר חטופים שהסתיים רק לפני מספר חודשים, וחוסר ודאות כלכלית וכללית – הכל יחד וכל דבר לחוד פגעו בתחושת הביטחון ובתקווה הלאומית. ויחד עם זאת, על אף המשבר העצום שחווה החברה הישראלית בשנים האחרונות, היא ממשיכה לתפקד, ליצור ולחיות.
עמידותה של החברה הישראלית מושתתת על מספר גורמי מגן ייחודיים השומרים עלינו בתקופות מאתגרות.
1. ביטחון, מסוגלות וגמישות
ביטחון אישי הוא צורך בסיסי אצל כל אדם, כפי שהציע אברהם מאסלו במודל פירמידת הצרכים. בלעדיו קשה לתפקד. על אף האיום הביטחוני המתמשך, לישראל מערכות הגנה מתקדמות, מערכת ביטחון מתפקדת, נוכחות בחזיתות שונות, ושותפה חזקה לצידה- ארצות הברית.
כל אלו מאפשרים תחושת ביטחון בידיעה שמגנים עלינו, שיהיה בסדר, שהמקלט והממ"ד הם מקום מבטחים ברגע של חרדה קיומית. הביטחון מושפע גם ממידת הגמישות הפסיכולוגית– היכולת להתאים את הציפיות, רגשות והתנהגויות שלנו למציאות המשתנה מבלי להישבר היא מתבטאת, למשל, ביכולת של משפחה להפוך לילה מאתגר בממ"ד למסיבת פיג'מות מאולתרת; זוהי הבחירה להתאים את הציפיות ממה שהיה אמור להיות, לטובת חוויה אחרת של חמלה וחיבור בתוך המציאות שנכפתה עלינו.
לצד זאת, מסוגלות עצמית– האמונה ביכולת שלנו לארגן ולבצע את הפעולות הנדרשות להשגת מטרות מסוימות, מהווה גורם חשוב בוויסות העומס הרגשי במצב מלחמה. במבצע הנוכחי אנו מגלים עד כמה הפכנו למיומנים במעברים החדים בין חירום לשגרה: היכולת לנהל פגישת עבודה בבוקר, לתפעל את הילדים בצהריים ולרוץ לממ"ד בין לבין, היא הוכחה לכך שאנחנו 'מלומדי מלחמה' שיודעים לתפקד בתוך הכאוס מתוך אמונה חזקה שנצליח וזו גם התוצאה.
2. תחושות תקווה ואופטימיות
הרגשת תקווה מקדמת הסתגלות והתמודדות. בסקרים שערכנו, ראינו כי צעירים נטו לחוות יותר חרדה ותחושת סכנה, אך מבוגרים בעלי מערכות תמיכה חזקות דווחו על יותר תקווה ופחות מצוקה. הרגשת תקווה יוצרת גשר בין המצוקה העכשווית לבין האמונה בעתיד טוב יותר.
אופטימיות, בדומה לתקווה, משפיעה על תפיסה של אתגרים, ומאפשרת לנו לראות את חצי הכוס המלאה. להיות אופטימי אין משמעו לבטל את הקושי, אלא לתדלק את האמונה שאתגרים אלו הם זמניים, וניתן להתגבר עליהם.
3. תמיכה חברתית ותחושת יחד
אחד מגורמי המגן החזקים ביותר הוא המרקם החברתי. חברים, שכנים, קבוצות ווטסאפ, כולן הפכו לכלי לקבלת מידע, שיתוף, עזרה לאלו הזקוקים לכך, תמיכה במשפחות מילואימניקים, וחלוקת ציוד חירום.
יתרון האדם על החיה בטבע הוא בהתפתחות המוח הקדמי (האונה הקדם-מצחית) אשר אפשרה קוגניציה חברתית מתקדמת. האבולוציה מלמדת אותנו כי ההישרדות שלנו תלויה בכך- הצלחנו להתפתח לאורך ההיסטוריה דרך שיתוף פעולה, קשרים, ועזרה הדדית. בעתות משבר, התכונות האבולוציוניות האלה נוכחות יותר מתמיד. מחקרים מראים כי אנשים שנהנים מתמיכה חברתית חזקה, מדווחים על פחות חרדה ודיכאון. לפיכך, החוסן תלוי גם ביכולת שלנו להיתמך, לתמוך, ולהיות חלק מקבוצת שייכות.אחת ממיומנויות החוסן בהקשר זה היא לדעת לבקש עזרה.
4. חוסן קהילתי ולאומי
קהילות שמתפקדות היטב בלחץ, ולהן מנהיגות טובה, מוכנות לחירום, אמון הדדי ותחושת שייכות – מהוות עוגנים רגשיים. קהילה יכולה להיות שכונה, חברים קרובים, מקום עבודה, או כל מסגרת שמאפשרת קשר, סולידריות ותחושת חיבור הדדית.
החוסן הישראלי מצוי כיום בתהליך שיקום. חוסנה של אומה תלוי באמון, תחושת הוגנות, מנהיגות וסולידריות. כאשר אנשים מרגישים שהמאמץ שלהם משמעותי, הסיפור הקולקטיבי עדיין מחזיק, וזה הדלק שמאפשר להם להמשיך. על אף המחלוקות והבעיות, הישראלים עדיין שותפים לדרך עם חזון משותף לארץ ישראל טובה יותר.
בעמותת נט"ל בונים חוסן יחד
בעמותת נט"ל אנחנו מאמינים שחוסן לא נוצר מתוך משבר, אלא יכול וצריך להיבנות גם בעתות שגרה. אנו רואים חוסן כתהליך אינטגרטיבי הכולל מודעות, מוכנות, גמישות, משמעות ומחוברות, בכל מעגלי החברה. במהלך מלחמת "חרבות ברזל", נט"ל העבירה מאות סדנאות, הרצאות והתערבויות לחיזוק החוסן האישי והקהילתי ברחבי הארץ. הפעילויות פונות למגוון קבוצות: תושבי העוטף, צוותים בארגונים, אנשי חינוך, הורים, צוותי חירום, בני נוער, מנהיגות מקומית ועוד, ומעניקות כלים להבנת תגובות דחק, התמודדות, ותמיכה הדדית. המטרה ברורה: לחזק אנשים, לחבר ביניהם, לחזק אמון ולתת משמעות, כדי ליצור חברה עמידה ומלוכדת גם בתקופות של אי-ודאות.
מודל החוסן של נט"ל מלמד אותנו משהו מהותי: חוסן אינו תכונה אישית וקבועה. הוא מערכת שלמה, דינמית, הוא מתקיים בתוך מערכות יחסים, נרטיבים משותפים, מוסדות ופעולות.
הבוקר שאחרי
מה שראיתי בתגובת הקהל בגרמניה לא היה רק סקרנות, אלא השתאות. לא מהסבל שלנו, אלא מההתעקשות שלנו לא להיכנע לו. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לארוז תיק לבית ספר גם אחרי לילה של אזעקות. אנחנו מבשלים, מתווכחים, מפגינים, מתאבלים, בונים מחדש, ואוהבים.
חוסן בישראל אינו נמדד בהיעדר כאב או פגיעות, אלא ביכולת להמשיך. לקום בבוקר. לשמוח.
הוא מתבטא בבחירה להופיע, לפעול, לדאוג לאחרים, גם כשקשה.
בישראל, חוסן הוא היכולת להמשיך לנוע קדימה, לצד האתגרים, וביחד
