קבלת עזרה מקצועית

מלחמות, פיגועי טרור ומעשי אלימות אחרים. לעתים אנו מוצאים את עצמנו הלומים, חרדים, מתאבלים, כועסים ועצובים, בהתאם לדרגת הקרבה לאירוע.
במקרים כאלה אנו שואלים את עצמנו: האם אנו מגיבים בצורה נורמלית לאירוע לא נורמלי, או שמא תגובתנו יוצאת דופן ואנו זקוקים לעזרה מקצועית?

3 מדדים עשויים לסייע לנו להבין אם אנו זקוקים לעזרה, וכן לאפשר לנו להתמודד טוב יותר:
1. מידע
2. שינוי עמדה
3. מיומנויות

מידע
מתן מידע מסייע לנו להבין איפה עובר הגבול (לפעמים האפור) בין תגובה “נורמלית” לבין תגובה פתולוגית.
כשאנו נפגשים עם מצבי טראומה, כולנו נדרשים להתמודדות אישית על מנת להסתגל למצב. לכן חשוב להסביר על התגובות האפשריות – במקרה שלנו, תגובות נפשיות למצבי דחק – ועל הסימפטומים של ההפרעות, ובעזרתם לשרטט את השדה הנורמטיבי ואת הגבול לפתולוגיה.
מה הם מצבים טראומטיים? מה הן תגובות הסתגלות נורמליות? מתי מתחילים לדבר על תגובות פתולוגיות: הפרעת דחק חריפה, הפרעה פוסט-טראומטית ודיכאון קליני?
הן להגדרת המצב הפתולוגי והן להגדרת הצורך בעזרה יש, פרט למידע התיאורי, שני מאפיינים נוספים: 

1. מצוקה נפשית

2. קושי תפקודי (מוגבלות בתפקודים עיקריים) ביחסים בין-אישיים, בתפקוד יומיומי ובתעסוקה או בלימודים.

שינוי עמדה
עמדות שונות עלולות להקשות עלינו בפנייה לקבלת עזרה, כמו סטיגמה ותחושת בושה. אדם יתקשה להודות בכך שהוא זקוק לעזרה, אם חונך והורגל להתמודד לבד ולראות בכל גילוי מצוקה סימן לחולשה ולבושה.
חסרה ההכרה הבסיסית בכך שגם בתחום הנפשי, בדומה לתחום הגופני, קיים טווח לתגובות הנורמליות, וכשזה מסתיים מתחיל טווח התגובות הפתולוגיות. טווח זה מאופיין לרוב על ידי מצוקה נפשית ועל ידי קושי תפקודי, ואז חשוב להיעזר בעזרה מקצועית.

מיומנויות
לצד המידע וההסברים על הסימפטומים ניתן להקנות מיומנויות של התמודדות: החל מהרפיה בהתמודדות עם חרדה, חיפוש מידע משלים לבעיות שמהן הוא סובל ומיומנויות לתקשורת בין-אישית, וכלה בהנחיה לדבר עם אחרים, לקבל עצה ותמיכה או להעלות את התחושות והרגשות על הכתב.
באופן כללי, מומלץ לשתף אנשים קרובים, לדבר ולהתייעץ.